עד כאן יעקב אחימאיר 118 של אבא נזכר בעיתון, ופובליציסטים התפלמסו במאמרי דעה עם מאמריו . כאשר נתקלתי בשמו של אבא, הזדרזתי להסב את תשומת ליבו לכך, גם אם לא אחת הוצמדו לשמו הערות ביקורתיות — שלא לומר ביטויי גנאי וגידופים . וגם אבא, מצידו, לא נקט במאמריו לשון המעטה . כל אלה משכו אותי לכתיבה : התעוררה בי התשוקה לראות את שמי מופיע בעיתון . הייתי מקוראיו של עיתון הנוער 'הארץ שלנו', הגרסה הצעירה של עיתון 'הארץ' למבוגרים . עיתון זה שהופיע אחת לשבוע הכיל תכנים תרבותיים שנכתבו בלשון עשירה, וראיתי בו תוספת ראויה לעיתונים היומיים . כתבה אחת ויחידה שלי נדפסה ב'הארץ שלנו' . בכתבה תיארתי את האווירה באולם קולנוע גדוש בקהל נערים רועש, בעת הקרנה של סרט לפני הצוהריים . הראיתי לאבא את הרשימה שנדפסה בעיתון הנוער וציפיתי לתגובה, אך זו לא באה . למרות זאת, ניקרה המחשבה בראשי : מאמריו של אבי מודפסים בעיתון ומעליהם מתנוסס שמו, וגם אני כמותו מפרסם ב'הארץ שלנו' ! זו הייתה כמובן מחשבת בוסר אופיינית לגיל הנעורים, אבל הייתה לה משמעות נלווית : ההבנה שיש חשיבות למה שמודפס בעיתון, משום שהתוכן היה ראוי לראות אור ולהתפרסם...
אל הספר