עד כאן יעקב אחימאיר 12 גָּאוֹן וְנָדִיב וְאַכְזָר, בֵּיתָר הַנִּלְכָּדָה, יוֹדֶפֶת, מַסָּדָה, תָּרֹמְנָה בְּעֹז וְהָדָר . ואכן, הבקשה נשלחה והגיעה ליעדה, אולפני 'קול ישראל' . הגיעו היום והשעה לשידור התוכנית שהיו אמורים להיכלל בה הברכה והשיר המבוקש . לרגל השידור התכנסו בני המשפחה בחגיגיות ליד מקלט הרדיו מתוצרת 'ווסטינגהאוז', השמור עדיין בביתנו, רהיט גדול עשוי עץ שצבעו חום מבריק . כולם דרוכים ונרגשים לקראת שידור התוכנית . הו, כמה תמימים היו ידידינו . המתח היה רב . רגע השידור מגיע : הקריינית מקריאה את האיחולים ליום חגִי, ומסיימת בהפניה לשיר : "ועתה נשמע את . . . 'שיר הכד'" . רְאִיתִיךְ עִם כַּד צָמוּד אֶל הַשְּׂפָתַיִם, וַאֲנִי יוֹשֵׁב עַל מִשְׁלָטִי בָּדָד, אַתְּ בְּצִמְאוֹנֵךְ שָׁתִית מִמֶּנּוּ מַיִם הוֹי, חֲבָל, חֲבָל שֶׁגַּם אֲנִי אֵינֶנִּי כַּד . אומנם היה זה שיר פופולרי באותם ימים, אך מה פתאום שיר הכד, וללא כל התנצלות על ההחלפה ? איש מאיתנו או מידידינו לא ביקש את השיר הזה . העלבון היה חריף, אך לאמיתו של דבר — לא מפתיע . הבנו מייד את הנימוק להחלפה : את שיר בית"ר כתב זאב ז'בוטינסקי וה...
אל הספר