מיתוס היזם | 120 הייתי רוצה שתדמייני שאת הולכת להשתתף באחד האירועים החשובים ביותר בחייך . האירוע ייערך בחדר גדול מספיק כדי להכיל את כל חברייך, כל משפחתך, כל שותפייך לעבודה — כל מי שאת חשובה עבורו ושחשוב עבורך . את יכולה לדמיין זאת ? הקירות מכוסים בשטיחי קיר זהובים . האור עמום, רך ומטיל זוהר חמים על פניהם של האורחים הממתינים בציפייה . הכיסאות מרופדים בטוב טעם בבד מוזהב שתואם את שטיחי הקיר . על הרצפה מונחים שטיחים רכים ויוקרתיים . בקדמת החדר ניצבת בימה ועליה שולחן גדול ומקושט בהידור, נרות דולקים בשני קצותיו . במרכז השולחן מונח החפץ שאליו נשואות עיני כולם . קופסא גדולה מעץ, מבריקה ומעוטרת ביד אומן . ובתוך הקופסא נמצאת . . . את ! נוקשה כאחד הקרשים . את רואה את עצמך שוכבת שם בקופסא, בחדר שבו שום עין לא נותרה יבשה ? עכשיו, תקשיבי . מארבע פינות החדר בוקעת הקלטה של קולך . את יכולה לשמוע אותה ? את פונה לאורחייך . את מספרת להם את סיפור חייך . איזה סיפור היית רוצה לספר ? זו המטרה העיקרית שלך . אילו היית כותבת תסריט שייקרא באוזני המתאבלים בלוויה שלך, מה היית רוצה שהם ישמעו ? זו המטרה העיקרית שלך ....
אל הספר