שימש יום האהבה כאירוע גיוס כספים . תלמידים הסתובבו במסדרונות ומכרו פרחים וכרטיסי-ברכה , ואני הייתי צריך ללכת ולשאול ידידה שלי לפשר הדבר . " מה זה ? " שאלתי . " מה אנחנו עושים ? " " אוי , אתה יודע ," היא אמרה . " זה יום האהבה . אתה בוחר מישהי מיוחדת ואומר לה שאתה אוהב אותה , ואז היא אוהבת אותך בחזרה . " . אבל לא זכור לי נשמע די אינטנסיבי , חשבתי לעצמי , זה וואו שנורה בי חץ מחיציו של קופידון , וגם לא ידעתי על אף אחת שטוּוְחָה מטעמי . לא היה לי שמץ של מושג מה הלך שם . כל השבוע הבנות בבית הספר שאלו , " מי הוולנטיין שלך ? מי הוולנטיין שלך ? " לא ידעתי מה לעשות עם עצמי . לבסוף , אחת הילדות הלבנות אמרה , " כדאי שתבקש ממֵיְילִין . " הילדים האחרים הסכימו . " כן , מיילין . בטח ביחד . " מושלמים מיילין . אתה חייב לבקש ממיילין . אתם תהיו ממש מיילין הייתה ילדה שנהגתי ללכת איתה בחזרה מבית הספר . גרנו כעת בעיר — אני , אמא והבל , שהיה כעת האבא החורג שלי , ואנדרו , אחי התינוק . מכרנו את הבית בעדן פארק כדי להשקיע במוסך החדש של הבל . כשזה נכשל עברנו לגור בשכונת הַיילֵנְדְס נוֹרְת ', מרחק חצי שעת הליכה מה ...
אל הספר