הפסיכולוגיה של הטוטליטריות 20 עצמו . כל שהיה עליו לעשות זה לצפות בתופעות שונות בעיניו שלו ולחשוב בהיגיון . במשך אלפי שנים השיח הדתי הפנה את מבטו של האדם פנימה, נע סביב התפיסה של אדם כחוטא, משקר ומרמה, שהולך לאיבוד בתוך שלל פיתויים גשמיים, ואשר מוכרח להכין עצמו למוות, שכן זה ידביק אותו במוקדם או במאוחר . אם אדם סבל בעולם הזה, שנברא בידי האל, הרי זה משום שהוא לא עמד ביעדים כיצור אתי ומוסרי, ומשום שהוא חי בחטא . לא על העולם צריך היה לשאול שאלות אלא על האדם עצמו . כל זה השתנה עם עליית המדע . האדם האמין כי באמצעות כוח ההיגיון הוא יכול לערוך שינויים בעולם בעוד הוא עצמו ייוותר ללא שינוי . הוא אזר אומץ ולקח פיקוד על גורלו : הוא ישתמש בכוח האינטלקטואלי שלו כדי להבין את העולם ולעצב חברה רציונלית חדשה . זמן רב מדי הוא אולץ להישאר דומם ופסיבי, וזאת בשמו של אל שאף אחד מעולם לא ראה . זמן רב מדי החברה כרעה תחת נטל של דוגמות חסרות כל בסיס רציונלי . הגיעה העת לפזר את העלטה בעזרת אור ההיגיון . "נאורות היא יציאת האדם מחוסר בגרותו, שהוא עצמו אשם בה . חוסר בגרות הוא אי-יכולתו של האדם להשתמש בשכלו בלי הדרכת...
אל הספר