אנחנו בדרך | 72 היו נעולים . כשהתחילה האזעקה משה הסתובב בבית לוודא שכולם קמים ונכנסים לממ"ד" . הביצוע היה מורכב במיוחד, כי חלק מהאורחים מתניידים בעזרת כיסאות גלגלים והיו זקוקים לעזרה, וזמן ההתרעה באופקים הוא 45 שניות בלבד . "יש בחור שהוא בלי גפיים, יש ילדה שצריך להרים אותה על הידיים . אבל כולם התגייסו ועזרו, ונכנסנו לממ"ד" . אחרי שהאזעקה הסתיימה, שרית ניגשה למטבח . "אנחנו גרים באזור החדש של שכונת מישור הגפן, בחלק המערבי ביותר של אופקים, והמחבלים הגיעו קודם כול לכאן . שמענו ירי על הבתים החיצוניים של השכונה כבר מאזור הכביש הראשי, וגם לי, שלא לחמתי בשום מלחמה ואני אפילו לא צופה בסרטי פעולה, היה ברור שזה ירי של נשק אוטומטי . צעקתי למשה : 'יש ירי ! ' והוא אמר : 'כן, יש אירוע'" . לבית המשפחה הגיעה רכזת צוות החירום השכונתי, וביקשה משרית להדליק את הטלפון למרות השבת והחג . משה ואמיתי, הבן הבכור, נושאים נשק ברישיון, והם מיהרו להתלבש ולארגן ציוד הצלה . "התמונה הזו עומדת לי מול העיניים : משה לובש ציצית ומעליה חולצה לבנה של חג, ואני עוזרת לו להתארגן ולמצוא דברים, ובמקביל מנסה להבין מה לעשות עם כל ה...
אל הספר