לבית החולים יצא כל המחנה לסיור בפארק המפורסם, והיא חשבה בליבה שהייתה יכולה להגיע לשם באותה הסעה . היא זכרה גם שמחלון חדרה בבית חולים ראתה את פסגת גלגל הענק שדיברו עליו חבריה בהתלהבות בשובה למחנה, אך לא הייתה בטוחה . אולי זה היה רק זיכרון של תמונה בעלון פרסום שהראו לה חבריה ? הם היו מלאים חוויות מטירות מכושפות ומרכבות הרים, והיא חוותה רגשות מסוג אחר . כשהגיעה למלון נדהמה ז'וזיאן מחזותו המפוארת, הנוחה . הוא השרה תחושה של מכובדות, אך היא גם הרגישה מעין מחנק, כמו בספרייה שחובה לשמור בה על שקט מהוגן אך מעיק . שוב העבר המאיים . השעה הייתה אחרי שתיים בבוקר, והן הלכו ישר לישון . ז'וזיאן חששה מעט שדמויות רפאים יבואו ויטרידו אותה, אך נרדמה - בלי חלומות ובלי רוחות . למוחרת נסעו במונית אל תחילת רחוב פראטר . ז'וזיאן לא הייתה בטוחה שתוכל לזהות את בית החולים אף אם תראה אותו, אך שרה לחצה עליה לנסות . במקרה הגרוע ביותר יטיילו ברגל בווינה . הן החלו לפסוע בכיוון הפראטר . ז'וזיאן ניסתה להיות נינוחה, להסתכל סביבה בעיניים של תיירת, אך ידעה היטב שעיניה אינן סקרניות אלא כמהות, דרוכות . היא הרגישה כשחקנית ראשי...
אל הספר