45׀ שאלות בסִפרות׀ למצב שבו יהיה המשורר מובחן כל כך מכל שאר המשוררים האחרים, עד שיהיה "אך ורק אני", עם הנוסח השירי הפרטי שלו הרשום על שמו בטאבו, כביכול . משפט אופייני כמו "משוררים חזקים באמת יכולים 31 שכותב בלום, מתפרק מתוכו אם תפיסתלקרוא את עצמם בלבד", ה"עצמי" של המשורר אינה כה מבוצרת ומובחנת : הוא קורא את עצמו וממילא קורא גם משוררים אחרים . אין זאת אומרת שהחוקר הדגול טועה ; ההיסטוריה של השירה, גם העברית, מלאה דוגמאות שיאששו את התאוריה של בלום . אלא שהמודל שהוא מציב עוסק בדפוס א ח ד אפשרי של השפעה ושל כתיבת שירה . אין זה הדפוס הנעלה ביותר של 32 כתיבה, ובוודאי לא האידאל של השירה . כששאלו את עגנון מה דעתו על כך שסופרים אחרים מחקים אותו, הוא ענה בכעס, "אותי אין מחקים" : לא רק ש ה ו א אינו מחקה אחרים, אלא שאין לחקות א ו ת ו . עד כדי כך הוא חרד לקיומו העצמי הנפרד כ"עגנון", שעצם המחשבה על זה שהוא משפיע על זולתו הרגיזה אותו . 33 בספרו על גורלן של חברות אדם, כותב כך : ג'ארד דיימונד, 31 בלום, עמ' 49 . 32 אפשר לחשוב על המקרה המעניין של השושלת הקטנה שראשיתה בגנסין, והמשכיה בס' יזהר ובישראל ברמה ...
אל הספר