פרק שני: מבט קדימה: תמורות במפנה האלף

334 אָז מִלִּפְנֵי בְּרֵאשִׁית אַתָּה חָכָם — וְהַחָכְמָה מְקוֹר חַיִּים וּמִמְּךָ נוֹבַעַת / וּבְחָכְמָתְךָ נִבְעַר כָּל אָדָם מִדַּעַת אַתָּה חָכָם — וְקַדְמוֹן לְכָל קַדְמוֹן / וְהַחָכְמָה הָיְתָה אֶצְלְךָ אָמוֹן [ . . . ] אַתָּה חָכָם — וּמִחָכְמָתְךָ אָצַלְתָּ חֵפֶץ מְזֻמָּן / כְּפוֹעֵל וְאֻמָּן לִמְשֹׁךְ מֶשֶׁךְ הַיֵּשׁ מִן הָאַיִן / כְּהִמָּשֵׁךְ הָאוֹר הַיּוֹצֵא מִן הָעַיִן [ . . . ] וְחָצַב וְחָקַק / וְטִהַר וְזִקַּק וְקָרָא אֶל הָאַיִן — וְנִבְקַע / וְאֶל הַיֵּשׁ — וְנִתְקַע / וְאֶל הָעוֹלָם — וְנִרְקַע הטורים 'וְהַחָכְמָה הָיְתָה אֶצְלְךָאָמוֹן [ . . . ] וּמִחָכְמָתְךָאָצַלְתָּחֵפֶץ מְזֻמָּן / כְּפוֹעֵל וְאֻמָּן' מיוסדים על לשון הכתוב 'וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹאָמוֹן' ( משלי ח, ל ) . הזיווג בין לשון 'אָמוֹן' לבין לשון 'אֻמָּן', שורשיו קדומים ; 5 ואף הפועל 'אָצַלְתָּ' כאן, 6 הד ברור בו ללשון 'אֶצְלוֹ' שבכתוב הנזכר . 7 אומנם היטב ניכר המרחק שבין תיאורי התורה הקמאית בפיוט הקדום, המיוסדים על משלי ח לבין פסקת שיר ייחודית זו, המציירת את החוכמה הנובעת מן האל ואת ה'חֵפץ', כלומר הרצון האלוהי...  אל הספר