294 אָז מִלִּפְנֵי בְּרֵאשִׁית שגורות שלא כל יסודותיהן קשורים בעניין היום, כך שגם אותם יסודות 'נלווים' נכרכים במועד הנתון דרך אופני עיצובם ופיתוחם ; לעניין זה נידרש בפתח הפרק הבא . הפרק הנוכחי מתמקד בדפוס אופייני של השתלבות מסורות קדם-בריאה ברצף הנושאי של מערכות פיוט, דפוס שנוכל לכנותו השילוב האֲנָלֶפְּטִי 4 בקומפוזיציה . כיוון שהמסורות הנזכרות מתייחסות לנקודת זמן 'פרהיסטורית', קדמונית מאין כמותה, אפשר היה לשער כי תיזכרנה בנקודה מוקדמת במהלכן של יצירות מרובות עניינים, ששאר נושאיהן קשורים לתחומי זמן מאוחרים יותר . אך פעמים רבות לא כך הם פני הדברים . שוב ושוב, בקומפוזיציות פייטניות מגוונות מאוד מצד עניינן, מופיעים אזכורי מה שקדם לבריאה רק בשלב מתקדם ביצירה, שעה שנקודת הפתיחה שלה תצייר נקודת זמן מאוחרת בהרבה : ההווה הליטורגי עצמו, או מאורע 'היסטורי' שאותו מציין המועד מעיקרו, דוגמת יציאת מצרים בחג הפסח או מתן תורה בחג השבועות . המהלך טיפוסי לקדושתאות הקלירי ופייטנים שיצרו בעקבותיו, שמסורות קדם-בריאה מופיעות בהן דווקא באמצעיתה של מערכת הפיוטים, 5 ואף בחתימתה ( הסילוק ופיוטי הקדושה ) . אומנם...
אל הספר