טו. המוות

המשפחה 257 אמירת הפסוקים "ואנא בכח ופסוק ולבני הפילגשים" וכו' . בניהו סבר שדבריו אלו אינם משקפים בהכרח את מנהג העיר משום שחכם זה סבב בעולם, ועינו ראתה 272 אולם ניתן להיווכח שאכן מדובר במנהג הקהילה, שהרי מנהגים וכתבי יד לרוב . הצרפתי לה פאבר, שביקר בחלב במאה ה - ,17 כתב שהיהודים נוהגים לערוך טקס מוזר הכולל ריקודים ושירים מעל קבריהם . נראה שכוונתו למנהג ההקפות אשר התקיים בירושלים ובצפת למן המאה ה - 16 ואילך עד ימינו, שמניין מן המלווים רוקדים מסביב למת ואומרים מזמור צא בתהלים, הנחשב במסורת היהודית ל"שיר של פגעים" וכסגולה נגד המזיקים, או איזו תפילה אחרת . אחרי הקפה זו שמים אבן על מיטת המת, ואומרים את הפסוק "ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן 273 . על ריקוד אברהם מתנות, וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה לארץ קדם" זה חזרו שבע פעמים . משמעותו המיסטית של טקס זה הוא להבריח את השדים, 274 מנהג זה חדר שנולדו לו לאדם משדות, ומניעתם מהתקרבות אל גופת הנפטר . לקהילת חלב בין שאר המנהגים הרבים של הקבלה הלוריאנית שנקלטו בה . על אנשים רגילים נהגו לדרוש ליד קברם ביום השנה למותם, ובזה נסתיימה שנת האבלות . רב גד...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת אריאל בשומרון, אריאל