פרק חמישי 232 היה לטפח אומנות פורנוגרפית פה ושם . ייסורי מצפון קונפוציאניים אפשר היה לכוון נגד הממשלה . אבל הניאו – קונפוציאניזם הרשמי הכביד את אכיפתו . דוגמה לכך נוכל למצוא באינקוויזיציה הספרותית של צ׳יֶין – לוֹנְג, נסיך המופת מאחד הפרקים הקודמים — והרודף בפרק הזה . צ׳יֶין – לוֹנְג הלך בעקבות אביו והתיר רק את הפירוש הרשמי של הקלאסיקות . כשהיה המצב בּשֵל לכך, הנהיג אינקוויזיציה ספרותית . ואלה המבחנים שלפיהם פעל : האם הספר המדובר הוא אנטי – שושלתי או מרדני במובן אחר ? האם הוא מעליב שושלות קודמות, שאפשר להניח כי היו מאבות השושלת הנוכחית, זו של צִ׳ינְג ? האם הספר עוסק בגבולות הצפון או צפון – מערב או בהגנה הצבאית או הימית ? האם הוא מכיל כתבים של אי – אלה מחברים חשודים ? האם הוא מכיל דעות בלתי מקובלות על הקאנון הקונפוציאני ? האם סגנונו בלתי ספרותי ? האם הוא מוסר תיאור לא נכון של אי – אלה מאורעות היסטוריים מסורתיים ? האם הוא עוסק בקבוצות פוליטיות חשודות ? נביא דוגמה אחת להמחשת האינקוויזיציה . פלוני סיֶה גִ׳י – שְׁה, פקיד חשוב, בא בכבודו ובעצמו אל הקיסר לבקש שיתבע לדין את מושל חוּנָאן בשל מעי...
אל הספר