פרק חמישי 208 והמבנה המבודד שלה כבר העמידו דרכי מחשבה אנאלוגיות למתמטיות . אך לפי שהסינית היא רציונלית ומרוחקת מריגוש, יאה היא לחשיבה דתית פחות מלשון מערבית . הדעה החמישית היא של יוּאָן רֶ'ן – גָ׳אוֹ, מייסד הבלשנות המודרנית בסין . בדברים שכתב ב – 1959 הוא מוצא כי ההיגיון בסינית דומה לזה שבשאר לשונות . "בדומה להיגיון של תרבויות אחרות, ההיגיון הסיני פועל על דרך החיוב והשלילה, הקביעה המיוחדת והכללית, המסקנה הפסקנית והציווי המשוער, וכו' . . . תוך שנשתדל לברר איך ההיגיון הסיני פועל, מן הסתם נמצא לבסוף איך פועל ההיגיון בסינית . " ואולם יש הבדלים . "ההיגיון הסיני פועל בעצם לאו דווקא על דרך החיוב והשלילה אלא על דרך האמת והשקר המובעים בצורה של הסכמה או אי – הסכמה . " השפה הסינית מגבילה יותר מדי את ההיגיון, כלומר צורותיה ספציפיות מדי ; אך היא הולמת למדי את ההיגיון המודרני, הפוסט – אריסטוטלי . הדעה השישית, האחרונה, היא של האמבריולוג ג׳וזף נידהם, שבספרו " המדע והציוויליזציה בסין" חושף את כל הממד המדעי הטכנולוגי של תרבות סין . בדומה לפראייר, יש לו כלים לתפיסת התאמתה של הסינית למדע של זמננו, אך יש ה...
אל הספר