166 גבריאל קאבאליון | אפרת שהם בקבוצות לחץ או בקרב מעצבי דעת הקהל . הוא קולט ומשדר, הוא פסיבי ואקטיבי, הוא תוצר וגם יצרן של המציאות שנעה על המנעד של תגובת יתר ופאניקה מוסרית בצד אחד והשתקה והכחשה בצד האחר . בדיוננו הדגשנו שההגדרות הפוזיטיביסטיות לסטייה החברתית אינן מתאימות לדעתנו לשיח החותר להבינה במציאות הישראלית המורכבת . זאת אף על פי שהגדרות אלה שירתו את העוסקים במדעי החברה, ברפואה ובמשפט בחלק הארי של המאה ה – ,20 כגון ההגדרה החוקית, האמפירית, האובייקטיביסטית, הקלינית או הנורמטיבית . כל אלה יונקות את כוחן מגופי ידע קנוניים ( מסורת אקדמית רחבה, התפתחות חוק העונשין, המדריכים לאבחון פסיכיאטרי וכולי ) . לעומת זאת ההגדרה התגובתית, המתארת את יחסם של הצופים לאירוע החברתי הנתפס כסוטה, מפרקת את מרכז הכובד של ההתייחסות הפרשנית לקולות רבים בעלי מטענים רגשיים מגוונים . קולות אלה הם לעתים פוליפונים ולעתים קאקופונים . בעוד שהגדרות פוזיטיביסטיות מבוססות על סולם ערכי ומקצועי המשקף כ"נתון עובדתי" את פרשנותן של קבוצות בעלות כוח וידע, ההגדרות התגובתיות והמרחב הציבורי שבו הן מקבלות ביטוי פומבי משקפות א...
אל הספר