הוראה, בקשה, שכנוע — הפקודה הצבאית כפעולת דיבור | 243 היינו, כאלה המשפיעות על המציאות ; ופעולות קביעתיות ( constatives ) , שהן אמירות המתארות את המציאות . כן הבחין בין מבע מפורש, שבו הדובר מכריז על פעולת הדיבור שהוא מבצע, ובין מבע שאינו מפורש ( עמ' 87 ) . לצד אלה הציע אוסטין חלוקה של פעולות הדיבור לחמש קבוצות : פסקניות ( verdictives ) , שיש בכוחן האילוקוציוני ( פעולת הדיבור מנקודת המוצא של הדובר וכוונותיו ) לחולל מציאות, כגון פסק דין משפטי, אבחון, קביעת תאריך או ציון וכדומה ; הפעלתיות ( excercitives ) , שיש בכוחן לגרום לזולת לפעול, כגון ציווי, המלצה, עצה, בקשה ועוד ; התחייבותיות ( commissives ) , היינו, פעולות דיבור שהדובר מפעיל על עצמו ובכוחן לגרום לו לפעול בעתיד, כגון הבטחות, נדרים ועוד ; תגובתיות ( behabitives ) , המתייחסות להתנהגותו של הזולת, כגון הבעת תודה, תלונה וכדומה ; והצגתיות ( expositives ) , המתייחסות לסיטואציה התקשורתית עצמה . אוסטין מגדיר את מקצת פעולות הדיבור 'פסקניות' ( verdictive ) , שכן הן קובעות באופן שאינו משתמע לשתי פנים את מצב הדברים מרגע הישמע הפקודה ואילך, שהוא ...
אל הספר