117 להתגעגע לִקְיוֹטוֹ מְרִירוֹת וּמַסְבִיר לָהֶן לֶנִינִיזֶם . / אֶת הַסְּפֵקוֹת אֲנִי בוֹלֵעַלְצֹרֶ הַתִּקְוָה" ( נסיעה , עמ' 48 ) . ההיצמדות לאמונה היא אפוא הכרחית, מכיוון שהיא המקור לתקווה שממנה לא ניתן להרפות . אולם הספק מכרסם בדובר שנצמד ל"אמת" שיש בה זיוף . ההיצמדות לאידיאולוגיה אינה אלא מפלט מן ההתמודדות עם הכאב "הפשוט", כאבו של הקיום . דוגמא נוספת לכמיהה אל מציאות אוטופית המתעוררת לנוכח המציאות הפוליטית – חברתית "הפגומה" ניתן למצוא ב"שיר על תענוג פסול" : אֵין דָבָר, הַטַעַם יָשׁוּב, אָמַרְנוּ, לְהִתְעַדֵן, כְּשֶׁהַיָּד לֹא / תַּחְמֹס וְהָרֶגֶל לֹא תִּרְמֹס וְהַזְעָקוֹת / בָאֲוִיר / ( ממלאות את האוויר זעקות ) 159 / יִהְיוּ רַק זַעֲקוֹת אֲבִיוֹנָה / שְׁׂמֵחוֹת וְיוֹם אֶחָד נָנוּחַבְלִי חֵמָה, בְלִי נְקָמָה ( שירים בעמק הברזל , עמ' 85 ) . השיר "טבע דומם" הוא שיר של מחאה פוליטית, המבטא עמדה שלפיה יש לחלק את ירושלים לשני העמים שחיים בה : " וְ אֶת יְרוּשָׁלַיִם לְחַלֵּק, כֵּן, כְּמוֹ פֶּלַח / הָרִמּוֹן אוֹ הַפּוֹמֶלָה" ( כאין, עמ' 83 ) , ולעצור את האלימות של הישראלים כלפי הפלסטינים...
אל הספר