146 נוזהה אלאסד-אלהוזייל הברכה בדור הראשון הברכה היא מרכזית ובעלת משמעות עמוקה מאוד בסיפורי החיים של הסבתות . בנוכחות הברכה דלות נחווית כעושר, המעט נתפס כהרבה וה"אין" נתפס כ"יש" . הברכה היא ביטוי להשקפת עולם הגורסת הסתפקות במועט, והיא נמצאת בכל מקום : במשאבים החומריים, בילדים, בקהילה, בחקלאות ואף ביחסים האישיים . בשמירת הצניעות והפשטות אפשרו הנשים לברכה להיות נוכחת בחייהן . תיאורים רבים המעידים על קשר בין ההתנהגות האישה לברכה מתרכזים בתיאורי הלידות . הלכתי עם בתי מרים להביא עצים לבישול . לאחר שאספתי הכול וקשרתי אותם [ את העצים ] התחילו הצירים, צירים חזקים . אמרתי : "אלוהים תשמור אותי", ובכל כוחותיי הרמתי את ערימת העצים והעמסתי על החמור, אמרתי למרים : "רק תחזיקי לי את החמור" . שאלה : "אימא, מה קרה לך ? ", אמרתי : "רק תחזיקי את החמור ותקרבי אותו אליי" . החזקתי את צוואר החמור וגררתי את עצמי עד לבית . הגעתי לבית, הורדתי את העצים, קשרתי את החמור ונכנסתי לבית . סגרתי הבית מקדימה ומאחור חיממתי מים - אומרים [ ש ] אישה שיש לה צירי לידה, אם היא מתקלחת במים חמים זה מקל בלידה . תאמיני לי בתי, אנחנ...
אל הספר