134 יאיר אפטר שמקורו בממסד חברתי התומך בדומיננטיות ובשליטה של גברים על נשים ( 1998 Dobash and Dobash, ) . בנוסף, בתקופה זו התפיסה המקובלת הייתה שאלימות אינטימית הינה תסבוכת רגשית של יחסים בין אנשים קרובים, אשר עיקרה הפיכת נשים לאובייקטים, וההתנהגות האלימה היא כלי לעשות כן ( יסעור-בורוכוביץ, 2003 ) . הנחת העבודה בהתערבות עם גברים הייתה שאלימות מהווה ביטוי נוסף לאי-השוויון הקיים בין המינים ולרצונם של הגברים לשמר את עליונותם על נשים . לאור האמור, האפשרות לקבל מצבים של דינמיקה של הסלמה הדדית ( 2008 Straus, ) או מצבים שבהם הגבר הוא קורבן לאלימות ( 2015 Straus, ) לא הייתה קיימת מבחינתי בתחילת דרכי המקצועית . על בסיס ההבנות המקובלות התחלתי את עבודתי במרכז, ועל פיהן נהגתי להבין את הדינמיקה הזוגית שיש בה ביטויי אלימות . גברים שציינו כי התנהגותם האלימה הינה תגובה לאלימות מצד בת זוגם או שמדובר במערכת יחסים שיש בה אלימות הדדית זכו לחוסר הכרה ולביטול מצידי . חשבתי אז שאמירות מעין אלה מבטאות נטייה של אותם גברים להתכחש ולהימנע מלקיחת אחריות . יותר מכך, בשל עמדות מגדריות סטריאוטיפיות שהיו לי בתחילת דר...
אל הספר