248 אבי גופר | שחל עבו שהוא אזור יבש למחצה ( ומקצתו מדבר ) בעל עונת גשמים קצרה יחסית וקיץ חם ויבש, לבין הצמחייה הירוקה האופיינית לגדות הנהרות האלה, והעובדה שזרימת המים המתמדת בהם מאפשרת גידול צמחים גם בעונה היבשה, הולידו את הכינוי "הסהר הפורה" . כינוי זה עודנו שגור בקרב מלומדים מערביים שגדלו והתחנכו בחלקי עולם גשומים, פוריים וירוקים יותר, וכוונתו לאזור ההררי שבמערב איראן ( הרי הזגרוס ועמקיהם ) , כולל עמקי הפרת והחידקל בעירק, צפונה במעלה הזגרוס והנהרות עד לאזור מוצאם בדרום – מזרח טורקיה ומשם לדרום – מערב דרך החבלים הים – תיכוניים של טורקיה, סוריה, לבנון, ירדן וישראל, והמרחיבים כוללים גם את עמק הנילוס שבמצרים . אזור זה נראה במפה כסהר, שראשו בדרום – מזרח טורקיה ושתי זרועותיו פונות האחת לדרום – מזרח, והאחרת לדרום – דרום – מערב ( ראו איור 6 ) . כפי שפירטנו בפרק ,4 בחלקים ההרריים של אזור זה מתקיימות חברות צומח מגוונות שכוללות צמחים רב – שנתיים וחד – שנתיים . בחלקים נרחבים של האזור, כמעט בכל המרחב שבין ישראל של ימינו למערב איראן, אשר נהנה ממשקעים של מעל 350 מילימטר גשם בממוצע שנתי, ניתן למצוא...
אל הספר