פרק עשרים ושבעה: "כל המעלות וכל החסרונות" - "מיעוט בעל תודעה של רוב"

פרק עשרים ושבעה השואה . זאת היתה ראשיתו של תהליך שדרש זמן והסתגלות . חצרות הקיבוץ­ המאוחד, בימי השקט היחסי, המו נוער תוסס, יחידות פלמ"ח, הכשרות למיניהן, כמו גם ראשוני פליטים שהחלו להגיע, והם ממלאים במידה רבה את מקום החסרים, המגוייסים במרחקים, שלב משפחותיהם יוצא אליהם . כשטבנקין יצא בקריאה : "עלינו לקשור את המעשה לאידאל העתיד, ולמתוח לפיו את החיים, יום יום, רגע רגע ! " 2­לא התקבלה קריאתו באותה סערת הזדהות כמו לפני­כן . מוזר הדבר, אבל עובדה היא, שגם באותם ימים נוראים לעם הופנה מרץ נפשי רב אל הסכסוך הפוליטי בתוככי מפא"י­משמע החיים ממשיכים במסלולם . אפשר שתיאור זה עושה עוול ­ והם הרי היו מופקדים על תנועה מסויים למנהיגי התנועה על כי העולם כמנהגו נהג שהמשיכה לחיות גם את חיי היומיום שלה . אם יש בדברים אלו מעין ביקורת, אין היא באה להמעיט מן ההכרח לעשות את כל מה שהם עשו . כך גם טבנקין המיוסר, אחוז ביעותים וסיוטים, חייב היה גם הוא להמשיך ולעסוק בבניין חיי היום­יום של הקיבוץ . כך, למשל, שוב יצא למסע ביצורה של התרבות הקיבוצית האלטרנטיבית, דבר שלא הפסיק לעסוק בו עוד בימי ראשיתו של הקיבוץ, בנאום ''פ...  אל הספר