חלק ב של הדרשה

[ כא, 71— 19 ] על שלוש סדרות של מדרשי שמות 325 צאצאי הכותים בכל הדורות, וכך הם עושים גם בדורנו — והדרשן בא ושם בפי רבי מאיר את האמירה, שהשומרוני הוא משבט יששכר דווקא . הוא מבסס את דרשתו על הזיהוי של שׁוֹמְרוֹן עם שִׁמְרוֹן . המכיר את דקדוק לשון חכמים יכול לומר שאפשר 24 בתנועה אחורית לפני המ"ם השפתית — שֻׁמְרוֹן אושהיה מי שהגה את שִׁמְרוֹן שָׁמְרוֹן — ונמצאת הקרבה בהגייה מסייעת סיוע גדול לדרשה, בלא כל צורך בהפעלת 25 י 71המנגנון של "אל תקרי שִׁמְרוֹן אלא שומרון" . 18 . ברם ברור שלא העניין הלשוני הוא עיקר אמירתה של הדרשה . על מהותה עמד יפה נשיא השומרונים ( "אפוטרכא דידהון" ) ; הוא הבין היטב שהדרשה הופכת את השומרונים למחוסרי ייחוס . רבי מאיר הפקיע אותם והוציאם משבט יוסף, וליששכר לא הביאם . השומרונים, שעליהם נאמר הרבה פעמים "כל מצווה שהחזיקו בה כותים, 26 הופקעו כאן משבט מיוסף, ומשבט יוסף דווקא . הרבה מדקדקין בה יותר ישראל", אבל זה רק חלקה הראשון של הדרשה . חלקה השני של הדרשה, שהוא רחב יותר, הוא הפירוט של מדרשי שמותיהם של בני בנימין . י 18 19 . מאיליה עולה השאלה, מדוע נדרשו רק שמותיהם של שִׁ...  אל הספר