במסעדה בתל אביב ומספר לי שהוא סטודנט שנה שלישית, ושבזמנו היה התינוק שהוריו נטעו עץ אלון לכבודו ביער הילדים ברמת השרון . הייתי מאושר, לחלוחית כיסתה את עיני . הנאמנות שלי היתה תמיד ללא סייג לכפופים לי, ובה בעת לויאלית למפקדַי ולממונים עלי במגזר האזרחי . הבעתי גם ביקורת נוקבת אם נדרשה . מעולם לא פעלתי במגמה לרצות את הממונים עלי . אני יכול להעיד בפה מלא, למרות הקשיים והיו רבים כאלה, אהבתי את שנות השירות הארוכות שלי בצבא כמו גם את העשייה האזרחית שהביאה עמה לשטח רוח חדשה, יוזמות חדשות, הישגים ופסגות, הכול תוך ניקיון כפיים ויושר אזרחי . הוכחתי שזה אפשרי . גרסתי שמי אשר איננו מוכן לקחת אחריות, אפילו במחיר פגיעה בתדמיתו האישית, לא יביא הישגים חשובים בעלי ערך לציבור שולחיו, לכל היותר יקשקש הרבה, יפריח סיסמאות חסרות תוכן וכיסוי, אבל הוא איננו מנהיג שתוכו כברו ואיננו ראוי לייצג ציבור . אינני רוצה לסיים את הספר בנימה עצובה, קודרת, זה לא צודק . חשוב לי להגיד, ידעתי הרבה שמחת חיים, אהבתי הכול, את החברים הרבים שאני פוגש גם כיום, את האוכל ( הרבה ) ובפרט היין הטוב . בהומור ובמורל ראיתי נכסים חשובים ושנו...
אל הספר