הפוגרום שעשו הפולנים ביהודים ורצחו את מרביתם, וזה קרה מיד אחרי המלחמה . הדבר הזה נודע לי רק אחרי ששרדני ( זיגי ) , מת וקראתי את הספר שמשפחתו הוציאה לזכרו . הוא הספיק להקים משפחה למופת, שני בנים ובת שעושים חיל בחייהם . הוא עצמו שירת שנים רבות בצה"ל, היה אלוף ‑ משנה מצליח מאוד . הוא היה לי חבר נפש עד מותו ב ‑ 1998 . הוא ידע מעט מאוד עלי ‑ ואני ידעתי עוד פחות על עברו במלחמה . כולנו רצינו לנהל חיים נורמליים, לא לשקוע בעבר, לחיות את העולם החדש שלנו . לא ראיתי סיבה לעבור בחוצות העיר ולהכריז, גם אני עברתי את השואה . אלה דברים כל כך אישיים, מופנמים, רגישים עד מאוד, ולא מובנים למי שלא עבר אותם . מעולם לא הסתרתי מאלה שרצו לדעת . כשירדתי עם חברי מהסיור בהר דב, ג'בל רוס, ישבנו לאכול ארוחת צהריים במסעדה טובה במטולה בשם "התחנה" . החברים התייחסו לסיור שלנו בהר דב ולמשמעותו . גדליה גל, חבר יקר לי, שלמדנו יחד בבית הספר העממי במגדיאל, סיפר על אוטובוס מלא ילדים, עולים חדשים, שהגיע מעתלית . במגדיאל קיבלו אותנו ילדי המקום, ובראשם גדליה גל, בזרי פרחים בידיהם . ילדים אלה היו ילידי מגדיאל . אני זוכר את האמפתי...
אל הספר