של המלך עצמו 194 בקופעולה זה, הרי שרידיה מופרכים לנוכח מהלכיו של חוסין בעקבות מלחמת לבנון . בהזדמנות הראשונה, שנקרתה לפניו עם היחלשותו של אש"פ, נתן המלך תנופה מחודשת למאמציו, וביטא בפומבי ) ולעיתים קרובות במפורש ( את החלטתו הנחרצת להשיב את הגדה למסגרת שבה תהיה דומיננטיות למשטר ההאשמי בעמאן . המלך גם הסתכן ונתן לערפאת ולמקורביו מקלט בירדן . לו היו מהלכיו של המלך בזירה הפלסטינית מיועדים, בעיקר, לניטרול השפעתו של אש''פ על אזרחי ירדן הפלסטיניים בגדה המזרחית, לא היה המלך מסתכן בהבאת השועל אל לול התרנגולות; הטראומה של 8691 1970 לימדה את חוסיו כל שהוא צריך לדעת על הסכנה של אירידנטה פלסטינית בתוך ממלכתו שלו . נכונותו להסתכן בכך, אמנם מעידה גם על הערכותיו בדבר חולשתו של אש"פ וגם על הצלחתו המרשימה בשילוב הפלסטינים בממלכה ההאשמית, אך רק מוטיבציה, שמעבר לגדה המזרחית, יכולה להסביר הימור, תוך היחשפות מחושבת, לסכנה חמורה כלכך, גם אם סיכויי התממשותה מוגבלים . אם קיימת מוטיבציה ירדנית חזקה מאוד להסכם, ואם יש סיכוי כי חסידיה של הפשרה בישראל יצליחו לגייס תמיכה ציבורית מספקת, כאשר תסתמן אפשרות מעשית לה...
אל הספר