ז. עמדת ישראל והמשא-ומתן על האוטונומיה

תביעה ירדנית לריבונות, בעוד שנגד תביעה של הפלסטינים, בהנהגת אש"פ ותומכיו, יוכלו לגייס הסכמה לאומית בישראל והבנה בארצות­הברית . כאשר החל המשא­ומתן על האוטונומיה, התמקדו הלחצים האמריקניים והמצריים ) כצפוי ( באפיק שהיה מוליך לכינון עובר של ישות מדינית פלסטינית עצמאית . 154 כנגד לחצים אלה היה אף לאופוזיציה העיקרית בישראל עניין לעמוד, כיוון שרצתה בהסכם עם ירדן ולא עם אש"פ . בשלב שבו התנהל המשא­ומתן 155 בבר היתה ממשלת ישראל יכולה להרשות לעצמה להניח לו להידרדר למבוי הסתום, שהיה כלתי נמנע מלכתחילה . הפער בין עמדותיה לבין העמדות של מצרים וארצות­הברית לא היה ניתן לגישור ממילא . לאיש מחמשת האישים הנוגעים בדבר לא היה, בתנאים הריאליים ששררו בעת שהתנהל המשא­ומתן, צורך חיוני ודוחק בהסדר האוטונומיה . בגץ חתר להבטיח את השלום עם מצרים, ידע כי אין סיכוי להשיג הסכמה מצרית או אמריקנית לשאיפותיו כיהודה ובשומרון והעריך כי מצרים לא תסתלק מן השלום עם ישראל בשל אי­התקדמות בשיחות האוטונומיה; סא 7א 7 / לא היה מוכן לסכן את האסטרטגיה המדינית החדשה שלו כולה, במשבר­רבתי בשאלת הגדה המערבית . הוא גם נרתע מצעדים, שהיו ע...  אל הספר