של הגדה המערבית . איתותים לכך כי אכן זה המצב, החלו להגיע אל המלך אחרי מלחמת ששת הימים . אלה הלכו וגברו מאז ועד 1977 . גם אחרי שבישראל הגיעה לשלטון ממשלה השוללת תפיסה זו, היה למלך יסוד להניח כי ציבור גדול, ופוטנציאלית מכריע, בישראל, יקבל בברכה הסדר על בסיס כזה, אם וכאשר יעמוד על הפרק . ירדן, אמנם, לא היתה מסוגלת להגיע לשלום עם ישראל מייד אחרי המלחמה, אפילו על בסיס גבולות 1967 . גם לאחר שנשבר כוחו של אש"פ בלבנון ואחרי "תכנית רייגן" עדיין לא בשלו התנאים למימושו של הסדר, במתכונת שחסידי הפשרה עם ירדן בישראל מוכנים לקבל . עם זאת, יש למודעותה של ירדן לעצם קיומו של הסיכוי, חשיבות בחתירתה להכשרת התנאים, שיעשו סדר כזה לאפשרי . מייד אחרי מלחמת ששת הימים לא היתה ממשלת ישראל יכולה להציע למלך חוסין, רשמית ופומבית, תכנית המבוססת על קונספציה כזו; באותה תקופה היתה הממשלה מנועה מלעשות זאת משיקולים קואליציוניים זו היתה ממשלת ליכוד לאומי, שכללה את שרי גוו"ל ) לרבות מנחם בגין ( . היא היתה מחויבת למכנה משותף נמוך, והיתה מתפרקת מייד, לו הציעו נציגיה ריבונות ערבית בארץישראל המערבית . העניין היה שנוי במחלו...
אל הספר