המלך הציע בלשון הדיווח המוסמך של עזרא דנין "רפובליקה עברית עצמאית בחלק מארץישראל שתיכלל בתוך מדינת עברהירדן, אשר תקיף את שתי הגדות בראשותו, ובה יהיו הצבא, הכלכלה ובתי המחוקקים משותפים והדגיש שרפובליקה זו לא תהיה תחת שלטון עברירדני אלא בתוך מונארכיה עברירדנית" . ' עבדאללה ביקש לדעת כיצד תגיב הסוכנות ''אם יתפוס את החלק הערבי'' . נציגיה ענו כי ''נסתכל על כך בעין יפה ביחוד אם לא תפריע לנו להקים מדינתנו, ולא תתנגש עמנו, ותכריז כי מטרתך היא השכנת השלום והסדר בחלק זה עד שהאו''ם יצליח לכונן ממשלה בחלק זה'' . המלך, שלא העלה כלל בדעתו אפשרות של השתלטות זמנית בהמתנה לפסק דינו של האו"ם, ענה בגילוי לב : "הן אני חפץ בחלק הזה בשבילי, על מנת לצרפו למדינתי, ואיני רוצה ליצור מדינה ערבית חדשה שתפריע לתוכניותי ותאפשר לערבים לרכב עלי . ברצוני להיות רוכב ולא רכוב . " עבדאללה דחה את הצעת נציגי הסוכנות "לעשות זאת ] הצירוף לממלכתו [ בדרך אחרת משאלעם שבו תהיה לו השפעה מכרעת" . המלך טרח להדגיש את העניין שהיה לו בהסכם ואת מעמדו האיתן בזירה הביןערבית : הוא הצהיר שאין צורך במלחמה אלא בפשרה, הציע שכוחו...
אל הספר