את עמדת ישראל בשאלה הפלסטינית יש לראות בפרספקטיבה של ההיסטוריה הציונית ושל יחסי יהודיםערבים מראשיתם . ההיגיון הפנימי של התפיסה שהנוותה את ממשלות ישראל עד למהפך הפוליטי ב 1977 עוצב עוד בשנות השלושים, וקיבל את צורתו המגובשת לכל המאוחר במחצית השנייה של שנות הארבעים . להלן תידון הדילמה הבסיסית של הנסיונות היהודיים להגיע להסדר עם גורמים ערביים, יוסבר ההיגיון שהוליך את הנהגת הישוב להעדיף בתקופת המנדט את "האופציה העבר ירדנית" על פני "האופציה הפלסטינית", ויוערכו תוצאותיה של הכרעה זאת במלחמת 1948 ובתקופה שמאז ועד מלחמת ששת הימים . בשלביה הראשונים של ההתיישבות הציונית בארץישראל בשלהי המאה הקודמת ובראשית המאה הנוכחית ) עד למלחמת העולם הראשונה ( לא היתה קיימת כלל לאומיות "פלסטינית" . ניצניה של לאומיות ערבית, במובן המקובל והמודרני של המושג, לא הופיעו אלא בשלהי התקופה . למנהיגי הציונות, שחיפשו דרך להידבר עם ערבים על עתידו של חבל ארץ שעדיין לא הוגדר ולא נתפס כיחידה מדינית נפרדת ומיוחדת, לא נמצאו, כמובן, בשלב ראשוני זה נציגים של תנועה לאומית, המייצגים ספציפית יחידה פוליטית זאת, ושאיתם אפשר יהי...
אל הספר