הפיננסית אלא גם בסיבוך קיבוציהן . בנסיבות חדשות אלה, לא יכלו עוד בעלי התפקידים בתנועות, ולעתים אף לא ניסו, להתערב בהחלטות הקיבוצים באשר להסדריהם הפנימיים . הבידול בין הקיבוצים התחזק גם משום שההסדרים הישנים נראו עתה מיושנים, ואילו ביחס להסדרים החדשים טרם הוברר אם הם "עובדים" או לא, ואם הגרסה של קיבוץ פלוני עדיפה על זו של אלמוני . מקצת ההסדרים החדשים נותרו שנויים במחלוקת, וגם בכך היה כדי לעודד בידול . כל זאת, אף שמגמות השינוי היו משותפות לרוב הקיבוצים, ואלה נטו לאמץ הסדרים של שכניהם . נכון לשנת ,1999 רק מקצת השינויים אומצו בסופו של דבר עלידי כל הקיבוצים, או רובם המכריע : מעבר ללינה משפחתית, איחוד אזורי בין מערכות חינוך של קיבוצים יחידים, מעבר לתקציב מקיף, עידוד עבודתחוץ, מכירת שירותים מחוץ לקיבוץ והסדרי פנסיה לחברים . לבד ממהותו של כל שינוי, נבדלו הקיבוצים בקצב החלת השינויים, במידת מהפכנותם, במידת הפגיעה במגזר זה או אחר באוכלוסיית הקיבוץ ובמידה שבה נעשו עלפי תכנון והחלטה ) לעומת שינויים "מלמטה" ( . בתחילת התהליך, נבעו ההבדלים ממצבו המיוחד של כל קיבוץ, ומנטיותיו . קיבוץ במשבר כלכלי ו...
אל הספר