21׀ סוזן קיין האולימפיים של שנת 1984 הועלה באש . מגרשי הספורט הפכו לבתי קברות מאולתרים . בתי הדירות מנוקבים מרסיסי פצצות מרגמה, הרמזורים מנופצים, הרחובות שקטים . רק קולות הירי נשמעים . * 2 ממלאים עד לרגע שבו צלילי האדג'ו בסול מינור של אלבינוני, את הרחוב שמחוץ להריסות מאפייה שהופצצה . מכירים את היצירה ? אם לא, כדאי שתעצרו את הקריאה ותאזינו לה מיד . youtube . com / watch ? v = kn1 gcjuhlhg . זוהי יצירה מכשפת, יוצאת מגדר הרגיל, ועצובה עד אין קץ . ודרן סמיילוביץ', הצ'לן הראשי של תזמורת האופרה של סרייבו, מנגן אותה לכבוד עשרים ושניים בני אדם שמתו יום קודם לכן מפגז מרגמה כשעמדו בתור ללחם . סמיילוביץ' היה בקרבת מקום כשהפגז התפוצץ ועזר לטפל בפצועים . עכשיו הוא חזר לאתר ההרג, בלבוש פורמלי כמו בהופעה באולם האופרה, חולצה לבנה ומקטורן עם קצוות ארוכים . הוא יושב בין ההריסות על כיסא פלסטיק לבן עם הצ'לו בין רגליו . צלילי הערגה של האדג'ו נישאים השמיימה . מסביבו הרובים יורים, הפגזים רועמים, המקלעים מטרטרים . סמיילוביץ' ממשיך לנגן . הוא יחזור על המעשה עשרים ושניים ימים — כל יום לזכר אחד האנשים שנהרגו ליד...
אל הספר