09׀ יונה יהב חייתי על גלגלים, פשוטו כמשמעו . זה מכבר ארזתי את כל מטלטלי האישיים בתא המטען של מכוניתי, ערוך ומוכן לעוד לילה מיטיב . את המכונית הראשונה שלי, לנצ'יה, רכשתי בעזרת הלוואה של שבעה-עשר אלף לירות שנתן לי חבר בשם אברמסון . את ימי באותה תקופה תכננתי בקפידה, אך לא ידעתי אף פעם היכן אבלה את לילותי . המשפחה כבר היתה משוכנעת שמשהו לא בסדר . הילד עוד מעט בן ארבעים, מסתובב בעולם כציפור דרור ולא חושב על חתונה . הייתי רווק מבוקש . יש לי אסמכתה ראויה . כך הכתיר אותי העיתון "לאשה" . מודה באשמה : לא אצה לי הדרך . כבר לא היו לי הורים לפנק אותם בנכדים . הפעילות הציבורית מילאה את עולמי, וחברות לא חסרו, אז למה למהר . ולאן . ממילא עיצבתי בעיני רוחי את דמות האישה שתהיה אשתי . ידעתי שאין מקום לפשרות, ולפיכך כל שנותר הוא לחכות לה . היא תגיע . מישהי הזמינה אותי למסיבה בחיפה . עוד אחת מאותן מסיבות של המוני אדם עם מוזיקה רעשנית שמחפה על כל ניסיון כושל לשוחח עם מישהו, מסיבה שעניינה לראות ולהיראות ולפנויים שבינינו, ללכוד ולהילכד . סרקתי את הזירה ומיד הבחנתי בה, נערת חלומותי . על ספסל בצד הקיר ישבה קבוצת...
אל הספר