מודעת היכרויות שבה תיאר את עצמו כך : "אני רווק ויש לי עין אחת והרבה חובות . " קל להבין מדוע הוא לא עובד בגולדמן סאקס . השגת שוֹנוּת ברעיונות ובדעות רעיונות "לעומתיים" ושונים מהדעות הרווחות, כמו אלה של ברי, הם רעיונות יקרי ערך . אבל רעיונות לא מופיעים בחלל ריק . בבנקים רבים היו עובדים שביטאו חששות דומים בנוגע לבועת משכנתאות הסאבּפּרַיים, אבל איש לא הקשיב להם . האם לא שמו לב אליהם מפני שהם לא היו עיקשים כמו ברי ? או מפני שהסביבה לחצה עליהם שלא להמשיך להשמיע את דעותיהם ? בסיכומו של דבר שתי האפשרויות זהות . נדיר שחברות מקבלות ברצון שוֹנוּת בדעות, מתייחסות בסבלנות למחשבות מרדניות, או מביאות בחשבון דעות שחורגות מהדעה השלטת בקבלת ההחלטות האסטרטגיות . ברור שזה בעייתי . ראינו בפרק הקודם שהדיאלוג חיוני לקבלת החלטות טובות, אבל דיאלוג הוא בזבוז זמן אם הוא מתקיים בין אנשים שמחזיקים כולם באותה דעה . איך אפשר להבטיח שכאשר דנים בסיטואציות ובהזדמנויות, הנוכחים יהיו אנשים שרואים אותן בדרכים שונות ? איך אפשר להתגבר על החשיבה הקבוצתית ועל הטיית האישוש המטות אנשים, מטבען, לעבר הסכמה כללית ? איך נוכל לגרום ...
אל הספר