126 חג ומועד הבית עמדו בבית המקדש וצפו באימה בסדר העבודה של כוהן גדול . התיאור כאן בדבר הרגל לערוך בעיצומו של היום חגיגות חיזור בכרמים אחרי בנות ירושלים נראה דמיוני ובלתי נתפס . שנית, המשנה הזאת מוזכרת בסוף מסכת תענית, אבל אין עניינה כלל תעניות . הבה נתבונן בשורות הקודמות במשנה : חמישה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז, וחמישה בתשעה באב . בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל ; בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא ייכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה, ובשנייה, ונלכדה בית תר, ונחרשה העיר . משנכנס אב, ממעטין בשמחה . שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסורים מלספר, ומלכבס ; ובחמישי, מותרין מפני כבוד השבת . ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין, לא יאכל בשר, ולא ישתה יין ; רבן שמעון בן גמליאל אומר, ישנה . רבי יהודה מחייב בכפיית המיטה, ולא הודו לו חכמים . המשפט הבא במשנה הוא דבריו של רבן שמעון בן גמליאל על אודות ט"ו באב . לכאורה לא ברור מה ראה מסדר המשנה לעבור מדיון באבלות של ערב תשעה באב ולספר על ט"ו באב, שהרי הוא יום שאופיו שונה . הקשר בין ט' ב...
אל הספר