204 | עיונים בחינוך : מאמרים בפילוסופיה של החינוך אדורנו את עניין החשיבה העצמאית של הפרט והתייחס אליה כאל תנאי מכונן של דמוקרטיה אמיתית, כאילו הייתה זו המידה - הטובה האזרחית, חובה לכל 4 ובוודאי חובה פדגוגית : חובה למורים אזרח ואזרח ברפובליקה דמוקרטית, וחובה לפרחי - הוראה המבקשים להיעשות מורים מוסמכים ולחנך את דור העתיד . 5 וכאן, למקרא קובץ ההרצאות והראיונות מהעשור האחרון של חייו, שאלתי את עצמי לָמָה נאורות בעצם ? מדוע אדורנו, שהיה פילוסוף וסוציולוג מרקסיסטי, התייחס אל העצמאות המחשבתית כאל האידיאל הפדגוגי החשוב 6 ביותר, ולמעשה כאל האידיאל החברתי החשוב ביותר ? הרברט מרקוזה, עמית לאדורנו, חבר ובר - פלוגתא בעניינים מסוימים, אמר בריאיון רדיו שקיים באוגוסט ,1969 סמוך לאחר מות חברו, שאדורנו היה – "אחד האנשים המעטים, אשר המשיכו להפעיל [ במחשבתם המדעית ] את התאוריה המרקסית בהתכוונויותיה ומטרותיה העמוקות ביותר . הדינמיקה של החברה הקפיטליסטית ושלילתה ניבטת בבירור מבעד 7 ליצירתו בכל תחומי התרבות [ . . . ] " . מרקס בוודאי לא התנגד לנאורות, אבל זו עצמה לא הודגשה בהגותו כתכלית הפעילות האמנציפטורית במ...
אל הספר