היחס של שילר לתורת המוסר של קאנט

158 | עיונים בחינוך : מאמרים בפילוסופיה של החינוך קאנט בתביעתה להתייחס אל האדם כאל תכלית ובתביעתה להחלה אוניברסלית של כללי המוסר, לאמור : ״הציווּי המעשי יהיה כדלקמן : עשה פעילותך כך שהאנושות [ אנושיות, Menschheit, humanity ] , הן שבך והן שבכל איש אחר, תשמש לך לעולם גם כתכלית ולעולם לא אמצעי בלבד״ ; ״עשה פעולתך על - פי הכלל המעשי שיכול לעשות את עצמו לחוק כללי כאחת״ . 45 לדעתי, העובדה ש״אני - מאמין״ חד - משמעי כזה אינו נמצא בעיבוד המכתבים לַספר ( 1795 ) , אלא רק במכתבים המקוריים ( 1793 ) , עשויה להעיד על כך ששילר כבר נטה לזנוח בעת חיבור הספר את עמדתו העקרונית לפי התזה הראשונה, זו המתיישבת עם העקרונות של קאנט . עובדה זו מחזקת, בד - בבד, גם את הטענה שלפיה שילר עצמו תפש את התזה הראשונה שלו באשר לחינוך האסתטי כהולמת את העקרונות של קאנט בעניין זה, בעוד שהתזה השנייה הובנה על - ידו כבר כחורגת מהמסגרת של עקרונות אלה ואף כנוגדת אותם . יתר על כן : רעיון פדגוגי - אסתטי - מוסרי, הדומה לזה שבתזה הראשונה, עלה גם בחיבור של שילר על החֵן והכבוד משנת ,1793 השנה שבה כתב את המכתבים המקוריים על החינוך האסתטי...  אל הספר