פרק שלישי 162 העקרונית בשל חשיבותהּ 41 . כעובד גילולים [ ולא ישא כפיו " = בפרהסיא הרי הוא כעו " ג ] של התשובה נצטט ממנה בהרחבה : ומטעם זה סברי הוא כמומר לעכו " ם שמחלל שבת בפרהסיא והנה מדינא אף ] . . . [ שכיון הרבה [ = ] האחרונים דפסול לנשיאת כפים ] . . . [ יש לפקפק בזה טובא שהדמיון ] של מחלל לשבת [ לעובד עבודה זרה הוא מצד שנראה ככופר שייך זה רק אם הוא מצד שאינו עומד בנסיון דהרווחת ממון באם מצד זה מחלל שבת , אבל ר , ולכן בצנעא יכול לומר שהוא רק למלא או למלאות תאותו אין להחשיבו ככופ ואף אם לא אמר כלום תלינן מצד חזקת כשרות שרק למלא תאותו ולא תאותו אבל בפרהסיא הרי מחשבתו וכוונותיו הם דברים שבלב , שלא מצד כופר ] . . . [ והרואים יאמרו שעושה זה מצד שהוא כופר . נמצא שעשה מעשה ידוע להרואים דכיון בלבו הוא מאמין בה ' ועושה רק מצד תאותו , כפירה בכל אופן אף אם שעשה לעיני רואים בהכרח הוא כאופן שהרואים יפרשו מעשיו שהם ידינוהו , שידוע שרוב מחללי שבת הם בשביל תאות ] באמריקה [ ואם כן בפֹה . ככופר להתפלל ואחר כך הולכים לבית הכנסת [ = ] הממון ויש הרבה שהולכים לביהכ " נ שלא יאמרו הרואים 42 , פשר גם שהוא ב...
אל הספר