עיונים בנביאים ובכתובים — המקראות המתחדשים 422 בו ביום שנת החמישים , שנת יובל הנזכרת כאן , מתקדשת בתקיעת שופר ביום הכיפורים , ו משתחררים העבדים ושבים אל משפחתם ואל אחוזתם . נראה שעיקר תוכחת הנביא כאן היא על כך שהעבדים הרצוצים נותרו במוטה ) = במוט ( הקושרת אותם אל עול עבדותם ות שחרור העבדים כנראה נשכחה ונזנחה בחרצובות רשע , ולא נשתחררו לביתם . מצוַ היובל נשכח ונזנח יחד עמה . העם מתפלל לאלוהיו לאורך הדורות , ואפשר שמניין שנות וחפץ בקרבת אלוהים , ותמה עָזָב " לֹא אֱלֹהָיו וּמִשְׁפַּט עָשָׂה צְדָקָה אֲשֶׁר בתום לב " כְּגוֹי מדוע לא ראה הקב " ה בצומו ובעינוי נפשו . כיצד ידע העם שהקב " ה לא ראה בתעניתם ? שמא נוכל להניח שהסימן המובהק של בתענית יום הכיפורים , הלבנתה של לשון הזהורית שבבית המקדש , לא רצון הקב " ה התרחש באותה שנה . השעיר הפנימי נשחט ודמו הוזה לפני ה ' בקודש הקודשים . השעיר השני נשלח כהלכתו לעזאזל המדברה ) על פי מסורת חז " ל הושלך מראש הצוק אל מותו ( , ין מדוע לא ראה ה ' בתעניתו . לשם אך לשון הזהורית לא הלבינה , והעם המבועת אינו מב ות יום הכיפורים של שנת כך מודיע הנביא לעם מפי ה '...
אל הספר