בן ‑ גוריון ידע כי ארצות הברית לא תעשה מאומה להקמת כוח בינלאומי שיממש את החלטת מרכיבי החלוקה . הדברים נאמרו בלשון החלטית על ידי הנשיא טרומן . הוא העריך כי באפשרותו, אולי, לגייס את ברית המועצות לצדה של ישראל, שהרי זו הוכיחה את עצמה כמובילה בתהליך שהוביל להחלטה . עם זאת, צעד כזה יטלטל את הסדר העולמי הרעוע ממילא . כל אלה חיזקו את עמדתו הנחושה של הקולונל הנורווגי לונד, שהתבטאה בדבריו אל חיים, "ההכרעה תיפול רק במלחמה" . על פי בקשתו של לונד, הכין חיים ב ‑ 15 במרס מסמך הערכה מקצועי על הצפוי להתרחש "בעתיד הקרוב" במערכה "בפלשתינה" בכלל, ובירושלים בפרט . למעשה, היה זה המשך מאמציו של הרצוג לשכנע את נציג האו"ם, ודרכו את מזכיר האו"ם, לפעול להטלת אמברגו על משלוחי מזון לכל מדינות ערב התוקפניות, ובכך להוציא מהן את החשק לצאת למלחמה . לחלופין, הציע, בהתאם להחלטת החלוקה, שהאו"ם ישלח לכוחות היהודיים את ציוד הלחימה הנדרש ובכך יפחית בצורה ניכרת את סכנת המלחמה . הובן לכול כי התחליף לשתי הצעות אלה הוא מלחמה . "במלחמה", נכתב במסמך, "ינסו מטוסי מדינות ערב לשבש את התחבורה היהודית ולהכניע את שלושת אזורי ההתיישבות...
אל הספר