סבי וסבתי מצד אבי, שלמה ומניה ( מלכה ) שטייר, גרו בעיירה קטנה בגבול פולין ‑ רוסיה . הם ברחו לברית המועצות במהלך מלחמת העולם השנייה, נשלחו לסיביר וכך ניצלו . הם לא ראו עצמם ניצולי שואה, לא דיברו על השואה, לא קיבלו שילומים . לאחר המלחמה הם התיישבו בפולין לכמה שנים, שם נולד אבי אברהם, ועלו לארץ בשנות ה - 50 . הם מעולם לא סיפרו לאבי על עברם, וכמו רבים מבני הדור השני הוא לא שאל אותם, אך הוא גם לא הרגיש שהם מסתירים איזשהו סוד אפל גדול . תחושותיו שונות מאוד מבנים רבים של ניצולים שבחרו שלא לדבר, בתים שבהם בני הדור השני סיפרו בדיעבד כי גדלו בתחושת הסתרה שיצרה מצוקה . אך כמו במשפחות שורדות רבות שבהן לא דיברו, אבי מצטער מאוד שלא שאל אותם על חייהם לפני שהלכו לעולמם, ולכן הוא אינו יודע דבר על עברם ועל חייו שלו כילד בפולין . ככל שהוא מתבגר, כך הצער שלו בנושא הולך וגובר, בעיקר משום שלאחר שסבתי נפטרה, הורי העבירו את סבי שלמה לבניין שלהם . אבי כבר יצא אז לגמלאות וזמנו היה בידיו . "הייתי צריך לשבת איתו כל יום ולמלא מחברות", הוא אמר לי בצער לפני כמה ימים . בשבילי שלמה ומניה פשוט היו הסב והסבתא שאהבתי, אנ...
אל הספר