החיים מתחת לקו העוני, ולא מדגישים לחלופין את החוסן הרוחני הגדול שהיה להם ‑ את היותם שורדים, במשמעות העמוקה ביותר של המילה הישרדות, ואת העובדה שאחרי השואה הם שיקמו עצמם בעשר אצבעותיהם, למרות הממסד האטום לעתים שעמד מנגד ולא סייע להם גם כשיכול היה לעשות זאת . אך גם יחסי הציבור הגרועים הללו, שנעשים כפעולה אינטרסנטית מתוכננת למטרות מניפולציה ואולי אף סחיטה, לא מצליחים להאפיל על עוז הרוח והנפש שלהם ועל החלטתם האמיצה לבחור בחיים ובחֵירוּת הרוח ולברוא גאולה . במשך שנים אבא שתק . ורק בעקבות עבודת השורשים שהילדים שלי הוכרחו לעשות בבית הספר, רק אז הוא החל לספר, וילדי הפצירו בו : "סבא, יש לך סיפור כל כך מעניין, בוא תספר אותו לחברים שלנו" . וכך הפך אבא להיות איש עדוּת בבתי הספר, באולפנות ובישיבות תיכוניות עד לרגע האחרון ממש, והוא ראה בכך שליחות גדולה . להיות דור שני להיות דור שני בתקופה שלי היתה בושה גדולה . אף אחד לא דיבר על זה . אולי מדויק יותר להגיד שזה לא היה כבוד גדול . הישראלים השוויצרים, יפי הבלורית והטוהר, שרצו להקים כאן יהודי חדש בארץ ישראל, לא התגאו בניצולים הלוזרים - ה"סבונים" ‑ שהלכו כצ...
אל הספר