פרספקטיבה דיאכרונית על כלים בהתחדשות עירונית

18 מרחב מיקוחנ תהליכי התחדשות עירונית בעידן הניאו-ליברלי היה התחדשות ( renewal ) , שהציג גישה מכלילה לטיפול בסביבות עוני המורכבת מחינוך, תעסוקה ודיור . הרעיון היה התערבות בשכונות מידרדרות תוך כדי שילוב של שיקום חברתי ופיזי . בשנות ה- 80 , עם התחזקות של תיאוריות המקום והחשיבות של ההקשר התרבותי, ההיסטורי והחברתי, התחזקה מדיניות ה פיתוח ( development ) של מרכזי הערים הוותיקות . גישה זו תרמה להתחדשות של מרכזי ערים ברחבי העולם אגב התמקדות בפרויקטי עוגן בדגש ציבורי . בשנות ה- 90 התפתחה המגמה שכונתה התחדשות עירונית ( regeneration urban ) , אבל בשונה ממדיניות השיקום, שהתמקדה במקומות ספציפיים ובעיקר ברקמות מגורים אגב הישענות על המשאבים של המדינה, ההתחדשות העירונית התבססה על המודל הכלכלי הניאו-ליברלי . הרעיון של התחדשות עירונית התמקד בצמיחה כלכלית ובפיתוח נכסים במרכזי הערים . לקראת סוף המאה ה- 20 , בעקבות מהפכת המידע והתקשורת ותהליכי הדה-מטריאליזציה, שחיזקו את התפיסה של המרחב כרשת רב-ממדית מורכבת, התחזקה המגמה המתרחקת מרעיונות של המקום . גישה זו התבטאה גם בסל הכלים של ההתחדשות העירונית, הן בנוגע...  אל הספר