162 אודי אדיב לו קשה להשיב עליהן . לזכותו צריך לומר, שהוא שמר את הדברים בליבו, ואף פעם לא כעס או ביקר את מה שעשיתי במילים מפורשות . הוא היה גם זה שפנה אז לרן כהן, המזכיר, וביקש שהקיבוץ ישלם את שכר הטרחה של תוסיה כהן, עורך הדין הידוע שהם שכרו לי . לאחר שנים, סיפר לי רן כהן, שאבא אמר לו אז, שאילו היה חי בעיר, היה מוכן למכור דירתו כדי לממן את שכר טרחת העורך דין, אולם כל "הונו" וכל מה שעשה בחייו מושקע בקיבוץ . בסופו של דבר, לאחר שיחת קיבוץ סוערת, הוחלט לאשר את שכר העו"ד במידה רבה בזכות מעמדו של אבא בקיבוץ, ובזכות ההערכה הרבה שהייתה כלפיו מצידם של חברי הקיבוץ . אבא אמר עליי אז באחד הראיונות לעיתונות : "אודי לא הלך לרגל או לחבל, אלא רצה להביא את הישועה לעולם . הייתה לו מגלומניה של איש צעיר, שגרמה לו לחשוב שהוא מסוגל להביא את הישועה . המהלכים שלו היו מסוכנים וטיפשים, אבל צריך להבין את זה בהקשר של אותה התקופה" . זאת אמירה אופיינית לאבא . במשך כל השנים הוא ידע להפריד בין הביקורת הקשה שהייתה לו על המעשה שלי לבין ההבנה ואפילו ההזדהות עם הכוונה הטובה שהייתה לי . באופן הזה הוא הצליח להבין ולעכל את ...
אל הספר