344 אמיר קלוגמן כמופעים של ״גוף מדבר״, המשגה שמקורותיה שאובים מפיתוחים עכשוויים של הפסיכואנליזה הלאקאניאנית, העוסקים במפגש בין 4 המסמן הלשוני לגוף . הסובייקט הלאקאניאני, שלעיתים מכונה גם ״הסובייקט של הלא מודע״, נולד אל תוך השפה ומתכונן מתוכה, אבל עם ההוראה 5 הוא גם תוצר של העִקבה שמשאירות המאוחרת של לאקאן המילים בגוף, של המפגש גוף-שפה . מכאן ש"הגוף המדבר" הולך מעבר לקוגיטו הקרטזיאני אל תפישה כּוּלית יותר של הסובייקט, המשלבת את הפן התודעתי / מחשבתי עם הפן הגופני . רעיונות אלה הופכים את ההמשגות הלאקאניאניות לכלים מתודולוגיים יעילים ומתאימים לבחינת המתח בין גוף לבין שפה בספרות, ומְהכיוון השני דקויות ההבחנה של גרוסמן ביחס למפגש גוף-שפה הופכות את סיפוריו לכלי פוטנציאלי להעשרת ההמשגות הלאקאניאניות . במאמר אדגים פעולה פרשנית דו-כיוונית זו באמצעות 6 שכבר התייחסות לשתי הנובלות המאוגדות בספר בגוף אני מבינה , בכותרתו מנכיח את המפגש בין גוף לבין שפה . זאת כחלק מניסיון לבחון את מופעי הגוף בשתי הנובלות כהתרחשויות של ״גוף מדבר״, ובאמצעות המשגה זו לחדד ולהבהיר את הרגעים שבהם הציוני : לאומיות, מגדר ומי...
אל הספר