215 הערת משורר ה שתי מילות מפתח בולטות בפרשתנו : עַם מצד אחד, עִם מצד אחר . האבחנה שישראל הם עם מעסיקה מאוד את בלק ואת בלעם : "ויגר מואב מפני העם מאד [ . . . ] " . דהיינו, הפחד נובע מעצם היותם כלולים בהגדרה ובגורל של עם : "הנה עם יצא ממצרים" ; "ועתה לך נא ארה לי את העם הזה [ . . . ] " . כאמור לעיל, לכך מצטרפת בהבלטה המילה עִם בהטיות שונות : "מי האנשים האלה עִמך" ; "להלוך עמכם" ועוד . מעניין שבפסוק טז ישנו חריג מסוים : "מהלוך אלי", אולי ביטוי של הסתפקות במועט, דהיינו בלק ישמח אם בלעם ילך אליו ולא ממש עימו . הפסוק המבטא מהלך זה באופן נוסף : "ועתה הנני הולך לעמי, לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמךָ באחרית הימים" . ויושם אל לב : בהפטרה בולטת, כפי שאמרנו לעיל, ההתמודדות עם "שיטת" בלעם . בין השאר יש כאן תיקון מסוים באמצעות המילה עִם : "והצנע לכת עִם א – להיך" . ו בסוף המהלך בלק משנה את דעתו בדיעבד וקובע שבלעם בירך את ישראל שלוש פעמים . קודם לכן חשב לפחות על חלק מהדברים שאינם ברכה או קללה . מרתק להיווכח כיצד אנו משנים את הערכתנו ביחס לאותם דברים עצמם . ז ועוד לעניין האתון : "ויאמר בלעם לאתון כי ...
אל הספר