150 מירון ח . איזקסון ב - הקָרֵב הזר שאלת הזָרות מעסיקה אותנו מאוד בחיינו האישיים . ההבחנה בין בני משפחה וקרובים לבין זרים מוכרת לנו עוד מילדותנו . אחר כך אנו נוטים להבחין בין מי ש"שייך" למסגרת החברתית שלנו לבין כל ה"זרים" . החלוקה יכולה להיות על רקע אידאולוגי, לאומי, תרבותי או רגשי . מובן שאף בקרב מכרינו נוכל לחוש זרים . האלמנט המשפיע לא פעם הוא המוּזרות - דהיינו כל מה שייראה בעינינו מוזר כולל ממילא מרכיב של זרות . ככל שאנו או מעשינו מוזרים בעיני עצמנו, כך מרכיב זרותנו הפנימי מתגבר . עובדה היא שהתורה בחרה להתייחס לסוגיית הזרות בכל עוצמתה דווקא באירוע הפותח את עבודת המשכן . כאן הזרות היא כל דבר החורג מהציווי, גם אם מבחינת האדם ( כמו בני אהרן נדב ואביהוא ) הוא דווקא שואף לפעולה ה"מקרבת" אותו לעצמו . אולי בהקשר זה ניתן להבין את דברי משה לאהרן לאחר האסון הגדול של מות בניו : "הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד" . הקרובים ביותר יש להם חשבון זרוּת מדוקדק יותר . התלהבות אישית אינה יכולה לבלבל את הקרבה והריחוק הנדרשים במשכן . האש נחשבת לזרה דווקא משום שאלה "קרובֵי" השם . אחד ה...
אל הספר