לשתי קטגוריות : נביאים המתיימרים לפעול בשם אלוהי ישראל בלי שהוסמכו לכך, ונביאים השואבים את כוחם מאל אחר, דוגמת הבעל . בשני המקרים המקרא כופר בכוחם של נביאי השקר לחזות את העתיד . כוח זה שמור אך ורק לאלוהי ישראל, המגלה את פרטיו לנביאי ישראל . במקרים יוצאי דופן הוא עושה זאת באמצעות חלומות גם לאלה שלא צלחה עליהם רוח הנבואה . הפנייה לחוזי עתידות ולמנחשים למיניהם היתה נפוצה מאוד בעולם העתיק . המיתולוגיה היוונית והספרות של ימי קדם כוללת אינספור אגדות וסיפורים על ניבוי העתיד ועל פנייה לאורקלים למיניהם . לרוב, היו אלה נשים שישבו במקדשי האלים השונים, והפנייה לאל נעשתה באמצעותן . ליוונים היתה שורה של מקדשים כאלה, שהמפורסם בהם היה המקדש של אפולו, אל השמש, בדלפי . הפנייה לאורקל נעשתה לא פעם לפני קבלת החלטה חשובה, שזכתה לא פעם לתשובה מעורפלת . השומע ייחס לה מובן אחד, וכאשר התברר שאירע ההפך * הגמור, ניתן לדברי האורקל פירוש התואם את התוצאה שאירעה בפועל . המקרא שלל את כל השיטות שהיו מקובלות לניבוי העתיד, לרבות הפנייה * * למנחשים ולרוחות המתים ( איסור על אובות וידעונים ) ( דברים יח,למעוֹננים, 10 ‑ 11 ) ...
אל הספר