345 לפני זמן לא רב נסע חוּליו דיאז, עובד סוציאלי צעיר, ברכבת התחתית מהעבודה לביתו בברונקס, ניו יורק . כפי שעשה מדי יום, הוא ירד תחנה אחת קודם כדי לאכול משהו בדיינר האהוב עליו . אבל זה לא היה ערב רגיל . בזמן שהוא עשה את דרכו מתחנת הרכבת התחתית השוממת אל המסעדה, זינקה דמות מבין הצללים . נער מתבגר, עם סכין ביד . "פשוט נתתי לו את הארנק שלי," סיפר אחר כך חוליו לעיתונאי . השוד הושלם, והנער עמד להסתלק בריצה כשחוליו עשה מעשה בלתי-צפוי . "היי, חכה רגע," הוא קרא אחרי השודד . "אם אתה מתכוון לשדוד אנשים כל הלילה, אולי תקח את המעיל שלי כדי שלא יהיה לך קר . " הנער הסתובב אל חוליו בתדהמה . "למה אתה עושה את זה ? " "אם אתה מוכן לסכן את החופש שלך תמורת כמה דולרים," ענה חוליו, "אז כנראה אתה ממש זקוק לכסף . כלומר, רק רציתי לאכול ארוחת ערב ואם אתה באמת רוצה להצטרף אלי . . . אז אתה ממש מוזמן . " הנער הסכים, וכעבור כמה רגעים ישבו חוליו והתוקף שלו בתא בדיינר . המלצרים קיבלו את פניהם בחמימות . המנהל עצר לשיחה קצרה . אפילו שוטפי הכלים אמרו שלום . "אתה מכיר כאן את כולם," אמר הנער המופתע . "אתה הבעלים ? " "לא," א...
אל הספר