לקראת א סת ט יקה , ארכיטקטור ה, ומר חב אורבנ י רווי זיוני סטי 73 היוונית והרומית . . . כשגילויָה [ המודרני ] של אמריקה העביר את מרכזי התרבות אל גדות האוקיינוס האטלנטי, לאנגליה צרפת, גרמניה ואמריקה . . . גדות הים התיכון שקעו בתרדמה" . כעת, נטען במאמר זה, "איטליה היא זו שנתעוררה לתחייה מדינית ותרבותית . . . צאצאי רומא אלה שקמו לתחייה הזכירו ליהודים, שאף הם בני עם עתיק ומיוחס . ז'בוטינסקי, נטען, למד להיות ציוני מן האיטלקים, "בדומה למשה הס, מחבר 'רומי וירושלים', בו סומנו קשרים 263 פרלמוטר טען עוד שפרדוקסלית, עתיקים בין שתי אומות היסטוריות אלה" . למרות רציפות הדמוגרפית וההיסטורית, "אף אחד מהעמים העתיקים לא שמר על קשר עם אבותיו הרחוקים כמו היהודים . . . אפשר שהאיטלקי מרגיש את עצמו יותר איטלקי מאשר רומאי, ושיווני מרגיש את עצמו יותר יווני מאשר הלני", אבל דווקא היהודי, על פי פרלמוטר, "מרגיש את עצמו לא פחות כבן אברהם, יצחק ויעקב . . . לא רק מהמשכילים אלא אף כל יהודי ויהודי מילדותו, מיום שעמד על דעתו הריהו מחודר הכרה זו" . במשתמע נטען כי תופעה זו מעידה על נצחיותם של ערכים אוניברסליים, מופשטים, וע...
אל הספר