ד. סיום: התנתקות זה בשורוק – בטוח

5 0 1 ב י ק ו ר ת ה ל ש ו ן ב ט ו ר י ם מ א ת ס י י ד ק ש ו ע ממש . אחיו של קשוע, שנותר שבור לנוכח קנוניית חיקוי העברית שנחשפה בפניו, מנסה בעזרת קשוע לתקן את מבטאו : אחי מלא כעס על מוריו, כולם, בכל בתי הספר בהם הוא עבר . הוא מתעקש לעבור על כל המלים במילון ( חיריק מלא ) ולתקן את שגיאותיו . - ״סופר״, הוא שואל אותי, ״חולם או שורוק ? ״ - ״אני לא יודע, חושב חולם״ . - ״עברית, צירה או חיריק״ ? - ״לא יודע״ . - ״התנתקות ? ״ - ״שורוק בטוח״ . - ״לינץ‘״ ? - ״חיריק״ . - ״ציונות ? ״ קשוע מייצג בטקסט את סמכות הדקדוק ( העברי ) . בתור הסופר בעברית במשפחה, האח מצפה שקשוע יענה נכון לשאלותיו . לכאורה יש כאן בחינה שגרתית בדקדוק, המזכירה חלקים בעייתיים של בחינת הבגרות המיתולוגית בלשון ( ״כיצד יש להגות : גרד או גירד ? ״ ) . אך תשובותיו של קשוע מציעות, אף שהן מנוסחות במיטב מושגי הדקדוק ( חיריק, חולם וכו‘ ) , דקדוק אחר לחלוטין . קשוע אינו מציע התנגדות דקדוקית מן הסוג שמציע, לעיתים, סמי שלום שטרית, למשל ( שטרית, 2003 ) , כלומר השבת עי״ן או חי״ת גרוניות לעטרת הסדר הדקדוקי . בצעד מבריק קשוע מציע היגיון חדש לבסיס ...  אל הספר