ש י ח ה | 249 האימאז'ים הכמעט סוריאליסטיים של "שעת האם" נפקחים למשמעות טעונה דווקא משום שאינם ניתנים בשום אופן לרדוקציה רציונלית . הדימוי חורג הרבה מעבר לכל הסבר, ובכך טמון הערך הנוסף והיופי המיוחד של התובנה השירית . זהו שיר של דיוקן נפשי, אך הדיוקן אינו מצויר כאן במישרין, אלא באמצעות יחסים משפחתיים : שתי בנות, אב ואם . כבר בפתיחת השיר מתברר שזהו צילום מצב פנימי שצולם בעדשת 'עין הדג' הפואטית של המשורר : שתי הבנות, כאילו משני צִדיו של הנמען, נמשכות ממנו ואליו כשוליים המנכיחים דיוקן נפשי יחיד וסגור שנמתח לתמונה גרוטסקית המכסה את העדשה כולה . "'תְּבוּנָה' וְ'כַלֶּבֶת' / הֵם שְׁמוֹת / שְׁתֵּי בְּנוֹתֶיךָ", קובע המשורר, ספק בטון עובדתי, ספק בציווי כל-יכול מסוג ציוויי השמות הסמליים בתנ"ך, כדוגמת שמות בניו של הנביא ישעיהו . אלא שכאן הבנים הופכים לבנות, לנוכחוּת נשית, המשמשת רקע והגדרה לנמען-השיר . לא אֵם ולא אישה, אלא בנות, שלכאורה מעמדן תלותי יותר, פגיע יותר, חלש יותר ; אך שתי בּנות אלה, די בהן למשוך אותו לשני כיוונים מנוגדים, לקריעה חדה ובלתי מתגשרת של אישיותו : רציונלי מול אירציונלי, שיקול...
אל הספר